פרפקציוניזם- אחד האויבים הכי גדולים של הספורטאי

כאשר מדברים על מקצועיות ופרפקציוניזם עשויים לעלות במחשבותינו דברים טובים וניזכר באנשים שהם פרפקציוניסטים ונאמר שהם מאוד מסורים, שאפתנים, נחושים, יורדים לפרטים ולא מעגלים פינות ולכן מגיעים להישגים. אולם למרות שהדבר ייתכן בתחומים רבים בחיים ועם כוונות טובות, פרפקציוניזם בספורט לא משרת את הספורטאי\ת - הוא מזיק להערכה העצמית שלהם, פוגע בביטחון העצמי, הלך הרוח והרווחה הנפשית בטווח הארוך, לא רק במשחקים ותחרויות אלא גם בחיים הפרטיים.

בספורט, כמו בחיים בכלל הדברים לא תמיד הולכים לפי התוכנית. לפעמים זה יכול להיות רק דבר אחד קטן שלא הולך לנו, ולפעמים משהו גדול ומורכב יותר. במקרה כזה, ספורטאי "פרפקציוניסט",יחווה תסכול גדול מאוד ויתחיל לרכוב על רכבת ההרים המנטלית אשר פוגעת בהנאה שלו ופוגעת בביצוע שלו.

ספורטאים פרפקציוניסטים מטבעם עובדים קשה מאוד, רוצים מאוד להצליח ובעלי זהות אתלטית חזקה. לעתים קרובות ספורטאים מסרבים לקבל כישלון, זה טוב שיש לספורטאי מסירות ותשוקה לספורט ולענף שבו הוא נמצא, אבל פרפקציוניזם יכול להוביל לחרדה תסכול, פחד מכישלון וחשיבה יתרה.

ספורטאי פרפקציוניסט יוצר ציפיות לשלמות הם לא יבצעו פעולה במגרש אם אחוז ההצלחה של הפעולה מבחינתם הוא לא גבוה ולעיתים רבות יפספסו הזדמנויות בגלל מחשבות רבות מידי על הביצוע וחיפוש אחר מצב טוב יותר. בנוסף הציפיות לשחק בצורה מושלמת מייצרות לחץ נוסף שהספורטאי לא צריך. שלמות במשחק כמעט ולא קיימת (למעט במצב של ״זון״) וכאשר הציפיות הלא מציאותיות של הספורטאי לא יתממשו הן יגרמו שבמהלך משחקים ותחרויות הביטחון העצמי וההערכה העצמית תהיה בסיכון ״אם לא הולך לי אני כנראה לא טוב מספיק״, ״ אני לא מתאים לרמות האלה״ וכו משפטי דיבור עצמי שלילי מורידים את הביטחון האישי ומורדים את רמת הביצוע (מחקרים מראים שירידה בהערכה העצמית מורידה את הביצוע ב20%).לכן כדאי שהספורטאי ינסה להתרחק מהמנטליות הפרפקציוניסטית במהלך המשחק כדי להגן על עצמו ועל מנת לשמור על הביטחון העצמי שלו.

כולנו יודעים שמשחק בנוי על טעויות, אם שתי הקבוצות משחקות ללא טעויות כנראה שהתוצאה תישאר אפס אפס.

אז מה עושים?

הדבר הראשון, קביעת מטרות מציאותיות, כשיש לכם משחק או תחרות תקבעו מטרות מציאותיות לא להתמקד רק בתוצאות התחרות. יש להתמקד על מה שאתה צריך כדי לבצע בסדר, כי כשאנחנו מתמקדים בדברים הגדולים אנחנו מפספסים את הדברים הקטנים. לנצח את המשחק היא המטרה הסופית אך במהלך המשחק יש לנו לבצע פעולות רבות על מנת לנצח, אך אם כל פעולה שלא הולכת נראית שמרחיקה את הציפייה הגדולה של הגשמת המטרה, לנצח אני אכניס את עצמי ללחץ עצום. ולכן במקום להתעסק במטרה הסופית נתקדם שלב שלב במשחק ונקבל את מטרות הביניים של לעשות את העבודה שלי את המשימה שנתן לי המאמן. על הספורטאי לייצר משימות קטנות בשלבים של המשחק וליצור ציפיות ראליות (אי אפשר לעצור את השחקן מלא לקלוע בכלל אבל אפשר להקשות, אי אפשר תמיד לזרוק מול שער ריק או לפינה העליונה אבל אני אנסה בהזדמנויות שיש לי וכו..)

הדבר השני, הוא פשוט לנשום, רבים מאיתנו נוטים לרדת על עצמנו במהלך המשחק כי לא הצלחנו לבצע את הפעולות שרצינו ועל ידי זה אנחנו נושמים פחות טוב נשימה חסרה מכניסה את כל המערכת הפיזיולוגית לסטרס מיותר. תעצור תיקח 3 נשימות תרגיע את המערכת שלך ותבצע שוב.

הדבר השלישי, הוא לזכור כי אתם שחקנים לא הגעתם לכאן במקרה, התאמצתם להגיע לכאן עברתם המון אימונים, עברתם משחקים, דיבור עצמי חיובי יעלה את הביטחון שלכם ויחזיר אתכם לחופשיות הנדרשת בשביל ביצוע אופטימלי.

הדבר הרביעי, אתם לא לבד, יש מסביבכם סביבה תומכת (חברים לקבוצה, מאמנים, תמיכה משפחתית/חברית שיושבת ביציע) תרימו את הראש תשאבו מהם אנרגיה.

הדבר החמישי, כל יום, כל משחק, כל פעולה משפרת אותי מחזקת אותי אני אקום ואלמד מכל משחק, כי יש התקפה חדשה, יש משחק חדש, יש עוד עונה חדשה.

״אבל זה לא כמה חזק אתה מכה, זה עד כמה חזק אתה יכול לחטוף ולהמשיך להתקדם קדימה. כמה אתה יכול לחטוף ולקבל -ולהמשיך לנוע קדימה אם אתה יודע מה אתה שווה. אם אתה יודע מה אתה שווה, בוא ותחטוף כמה שאתה שווה, כמה שאתה חייב אבל תקבל את המכה״)רוקי בלבואה).